החלטה בתיק רע"פ 654/13

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתן על-ידי כב' השופטים ש' ברלינר - סג"נ, י' גריל - סג"נ ו-ב' בר-זיו,                     בע"פ 2978-09-12, מיום 20.12.2012. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית-משפט השלום בחדרה, שניתנה על-ידי כב' השופט א' קפלן, בת"פ 38404-03-11, מיום 13.6.2012.

רקע והליכים קודמים

כתב האישום

2.        נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, אשר ייחס לו את העבירות הבאות: עיסוק במכירה ובהפצה של טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן, לפי סעיף 60(א)(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972; ומכירת תכשיר מרשם ללא מרשם רופא, לפי סעיף 26(א), ביחד עם סעיף 60 לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981 (להלן: פקודת הרוקחים).

           בכתב האישום המתוקן מפורטים שני אישומים נגד המבקש. מתיאור העובדות באישום הראשון עולה, כי ביום 23.12.2007, מכר המבקש בבית המרקחת "פאדי-פארם" שבבעלותו (להלן: בית המרקחת), כדורי ויאגרה, אשר סומנו בסימן המסחר הרשום "VIAGRA", שלא על ידי בעל סימן המסחר או באישורו, באופן העלול להטעות (להלן: הכדורים המפרים או הכדורים המזויפים). על פי האישום הראשון, מכר המבקש לחוקר פרטי, 5 כדורי ויאגרה מפרים, בתמורה ל-200 ש"ח, וזאת מבלי שהוצג למבקש מרשם רופא.

           מתיאור העובדות באישום השני עולה, כי ביום 26.12.2007, מכר המבקש בבית המרקחת לחוקר הפרטי, 2 כדורי ויאגרה מפרים, בתמורה ל-80 ש"ח, אף הפעם מבלי שהוצג בפניו מרשם רופא.

הדיון בבית משפט השלום

3.        בהתאם להסדר טיעון אשר גובש בין הצדדים, הודה המבקש בעובדות כתב האישום והופנה אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו, אשר יבחן את האפשרות להימנע מהרשעתו.

           מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המבקש, רוקח במקצועו, בן 29, נשוי ואב ל-2 בנות, נפצע קשה בילדותו והוא סובל כתוצאה מכך, ממגבלות פיזיות ואסתטיות קשות ומקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי. לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים, סיים המבקש תואר ראשון בלימודי רוקחות בירדן, ובשנת 2007 פתח את בית המרקחת שבבעלותו כיום. למבקש אין מעורבות קודמת בפלילים, וביחס למקרה דנן, המבקש נוטל אחריות מלאה על מעשיו ואף הביע חרטה עמוקה על ביצוע העבירות. המבקש ציין, כי הרקע לעבירות הוא חוסר ניסיונו כרוקח, כאשר הוא החל את עבודתו רק כחודשיים לפני ביצוע העבירות. קצינת המבחן התרשמה, כי מדובר באדם המנהל אורח חיים נורמטיבי וכי על רקע פציעתו הוא חווה פגיעה משמעותית בדימויו העצמי. עוד עולה מהתסקיר, כי בהתייחס לסוגיית ההרשעה, הביע המבקש חששות כבדים, שמא הרשעתו בדין תמנע ממנו לעסוק במקצועו כרוקח, בעוד שעקב מגבלותיו הרפואיות, הוא לא יוכל לעבוד בעבודות אחרות. בנוסף, ציין המבקש בפני קצינת המבחן, כי בכוונתו להמשיך וללמוד לתואר שני ברוקחות קלינית, ולצורך כך, יהיה עליו להציג מסמך המעיד על היעדרו של רישום פלילי. אשר על כן, המליץ שירות המבחן לשקול הימנעות מהרשעתו של המבקש, כדי שלא לפגוע בעתידו, והציע להטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור (להלן: צו של"צ), בהיקף של 250 שעות.

4.        ביום 13.6.2012, החליט בית משפט השלום בחדרה להרשיע את המבקש בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, על יסוד הודאתו בעובדות, במסגרת הסדר הטיעון.

           בהכרעת דינו, בחן בית משפט השלום את שאלת ההימנעות מהרשעה בעניינו של המבקש, וקבע כי אין להיעתר, במקרה דנן, להמלצות שירות המבחן. בית משפט השלום פירט בהכרעת דינו את השיקולים העיקריים, אשר נקבעו בפסיקה, כמצדיקים הימנעות מהרשעה. בית משפט השלום ציין, כי "מכירת תרופות ללא מרשם היא נגע חמור שיש לבערו, גם משום שיש בו כדי לסכן באופן ממשי את בריאות הציבור, והדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר בתרופות 'מזויפות' שיש בהן גם כדי לפגוע בזכויות הקניין של בעל הפטנט לייצור התרופות." בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי בענייננו, המבקש נכשל, עוד בטרם מכר את התרופות המזויפות לחוקר הפרטי, וזאת כאשר "הסכים להכניס לבית המרקחת שלו תרופות שמפרות את סימן המסחר [...]"

           בית משפט השלום עמד על שיקול נוסף להימנעות מהרשעה, אשר נקבע בפסיקה, ולפיו ניתן להימנע מהרשעה, אם זו תגרום ל"פגיעה חמורה בשיקום הנאשם." בית משפט השלום הדגיש כי הדרישה היא לפגיעה "חמורה", בהתאם להלכה שנקבעה בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: הלכת כתב), שהרי נהיר הוא, כי כל הרשעה תפגע באופן מסוים בכל נאשם, הנעדר עבר פלילי.

           נוסף על כך, נתן בית משפט השלום את דעתו לפסיקה, אשר התייחסה לנאשמים אשר עסקו במקצוע, שעיסוקם כפוף לרגולציה על-ידי רשויות המדינה, ונקבע לגביהם, כי בית המשפט, אשר דן בעניינו של נאשם במישור הפלילי, לא ייכנס בנעליו של הרגולטור, אשר מתפקידו לבחון האם ראוי שהנאשם, אשר הורשע בדין, יעסוק במקצוע אותו הוא מסדיר.

           על יסוד האמור לעיל, קבע בית משפט השלום, כי לא התקיימו במקרה דנן הנסיבות המאפשרות לבית המשפט להימנע מהרשעתו של המבקש, והרשיעו, כאמור, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

5.        בגזר דינו, נתן בית משפט השלום משקל לעברו הפלילי הנקי של המבקש ולנכותו הקשה, והשית עליו את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע; קנס בסך 2,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו.

הדיון בבית המשפט המחוזי

6.        המבקש ערער על פסק דינו של בית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר אין הוא מלין על חומרת העונש שהושת עליו, אלא על עצם הרשעתו בדין. במוקד הערעור, עתר המבקש לביטול הרשעתו ולהעמדתו תחת צו מבחן בנוסף לשל"צ.

7.        ביום 20.12.2012, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, לאחר ששקל, הן את נסיבותיו האישיות המיוחדות, והן את המלצתו החיובית של שירות המבחן. בית המשפט המחוזי קבע, כי למבקש, בהיותו רוקח, ישנה אחריות רבה כלפי ציבור החולים והמטופלים, ועליו להקפיד במתן תרופות, אך ורק על פי מרשם רופא ואף להימנע ממכירת תרופות מזויפות. בהתייחס לחששו של המבקש מפני הסנקציה הצפויה נגדו לפי סעיף 56 לפקודת הרוקחים, ציין בית המשפט המחוזי, כי, "אנו מקווים שהסנקציה לא תהיה חמורה, ככל שתינקט, אם בכלל, ופרנסתו הכרוכה בשיקומו של המערער מאותו אירוע מצער וקשה בו נכווה קשות בגיל צעיר, לא תפגע." זאת, לאור נסיבותיו האישיות של המבקש, התקופה הקצרה שחלפה מאז שניתן לו רישיונו כרוקח, והתקופה הארוכה שחלפה מאז שבוצעו העבירות.

הבקשה